ביה"ס "רוגוזין", שהינו ביה"ס העל יסודי הראשון בעיר קרית גת, החל את דרכו לפני כ-50 שנה.
בשנת1961 הציבו שלושה צריפים וסדנא על יד בית ספר "עליות" והקימו בית ספר נוסף שנקרא "דו-שנתי". לפני הקמת מסגרת זו, כל מי שרצה ללמוד בבית ספר תיכון היה צריך לנסוע לעיר הקרובה ביותר, רחובות ,או לפנות לאחת הפנימיות הארציות.
לניהול בית הספר הדו-שנתי התמנה מנהל אגף החינוך של המועצה, מר זאב אריעם . לזאב ז"ל לא היה ניסיון קודם בניהול מוסד חינוכי והרבה דברים התנהלו מתוך "ניסוי וטעייה" .
לאחר תקופה קצרה נתמנה מנהל ותיק שהגיע כל יום מירושלים .מאחר וגם זה היה זמני, יצא אז ראש העיר גדעון נאור למצוא מנהל קבוע בעל ניסיון בחינוך ובניהול.
על מנת שביה"ס יקבל הכרה של משרד החינוך, היה עליו להוכיח במשך 3 שנים, שתלמידי הכיתות העיוניות עוברים בהצלחה את מבחני הבגרות.לשם כך הובא זיגי לנהל את בית הספר.
זיגי (ישראל זינגרוב ז"ל ) הגיע לקרית-גת בשנת 1963 .משנה זו חל מפנה גדול לטובה בביה"ס . לזיגי היה ניסיון בתחום החינוך והניהול, הוא התיישב בעיר והתחיל לבנות בית-ספר על-פי עקרונות המנהל התקין, התוכנית נשלחה למשרד החינוך ועל סמך תוכנית זו נתקבל אישור להקים את בית הספר התיכון ארבע- שנתי,מכתה ט' ועד כתה יב'.
המחזור הראשון עבר בהצלחה את מבחני הבגרות בשנת 1964 ולאחר 3 שנים , הוכר ביה"ס רשמית.
הלימודים התנהלו כמתוכנן , לכל שתי כיתות היה צריף. בהפסקות יצאו התלמידים למגרש הרחב עליו הוקם בית-הספר. בימים ההם לא היה דרוש לבית-הספר מגרש חניה. זיגי המנהל, הגיע לעבודה באופנוע. לחיים בקר , סגנו, היו אופניים שחנו ליד ביה"ס . האופניים כמובן לא היו נעולים, לימים נודע לחיים שהם שימשו גם ללימוד רכיבה של התלמידים. הם באו להודות לו על החוויה הנעימה שהייתה להם אז...
משגדלה אוכלוסיית העיר ותלמידים רבים בקשו להמשיך את לימודיהם העל יסודיים ,התחיל להיות צפוף בביה"ס. המבנים לא הספיקו למספר הכיתות שהיה צורך לפתוח ,והתחלנו לחפש פתרונות כמו משמרת שנייה או להיעזר במבנה של בית הספר השכן "עליות".יחד עם זה הופעל לחץ על העירייה להקים מבנה נוסף המתאים לקליטת כל התלמידים שנרשמו לבית הספר. הרשות פנתה למשרד החינוך ולסוכנות היהודית ובעזרתה נתקבלה התרומה להקמת המבנה הנוכחי של ביה"ס שקיבל את שמו של התורם ,מר ישראל רוגוזין.
לאחר שהושלמה בנית בית הספר החדש , באחד הימים, גויסו כל התלמידים, וכל זוג תלמידים נשא את השולחן והכסא עליו ישבו והעבירו אותו למבנה החדש. ה"מבצע" עבר בהצלחה, ולא היה מי שסרב להשתתף ב"חגיגה".
במבנה החדש שופרו תנאי העבודה ואפשרו להרחיב את הפעילות ,נפתחו כיתות נוספות ,המגמה הטכנולוגית "פרחה",לבנים נפתחו המגמות: מסגרות מכאנית ,מכונאות- רכב ואלקטרוניקה .לרשות הבנות עמדו המגמות לתפירה, סריגה, כלכלת בית והנהלת-חשבונות שהייתה משותפת לבנים ולבנות.בשלב מאוחר יותר הוקמה גם מגמה לתכשיטנות שהייתה חדשה במסגרת החינוך הטכנולוגי.
בכל מחזור היו שתי כיתות עיוניות ושש כיתות טכנולוגיות ברמות שונות . מגמת האלקטרוניקה הכינה את התלמידים לקראת תעודת בגרות ותעודה מקצועית.
עם צירוף חטיבת הביניים לביה"ס העל-יסודי צמח בית הספר לממדיו והגיע עד ל- 1300 תלמידים ומספר המורים הוכפל. מרבית המורים היו צעירים, שסיימו לא מזמן את הלימודים האקדמאים וזו הייתה להם שנת עבודתם הראשונה בהוראה .
בשנות ה-70 נודע שמו של ביה"ס בכל רחבי הארץ, והוא הוזכר כדוגמה למערכת חינוך מוצלחת ביותר, אפילו באוניברסיטאות.
מורים רבים שוכנו בדירות שהועמדו לרשות בית הספר, האווירה המיוחדת של מגורים ועבודה משותפים ,שיפרו את הרצון להצליח ולהקנות חינוך והשכלה טובים יותר.
בביה"ס היו חוקים שנתנו לא פעם לתלמידים הרגשה שהם נוקשים מדי.הייתה חובה להגיע ללימודים בזמן, הן בבוקר וכן להיכנס לכיתה בסיום ההפסקה, על איחור יש להירשם במזכירות .
תספורת הייתה צריכה להיות בהתאם לנדרש, וכמובן, חובה להגיע לבית הספר בתלבושת אחידה מלאה. גם למסיבות היה צריך להגיע בזמן שנקבע, ומי שאיחר נשאר בחוץ.
תשומת הלב לנושא החינוכי ולמשמעת הנדרשת נשאה פרי גם בתחום הלימודי.
הכנת שעורי הבית הייתה חובה, ולא זכות. מורה שנכנס לכתה זכה לראות את תלמידיו ניצבים ומחכים לתחילת השיעור.
פעולות החינוך המשלים היו חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים השנתית . הכיתות העליונות יצאו ל"שירות לאומי" של עזרה לישוב חדש בכל עבודות המשק. כמו-כן יצאו פעם בשנה לאימון צבאי מרוכז במסגרת הגדנ"ע. הטיול השנתי היה חובה, וליוו אותו מחנכי הכיתות ומורי בית הספר ,לא פעם הצטרף לטיול גם אב הבית של בית הספר מר אליהו בן-דיין ז"ל.
במשך השנים התפתח בית הספר, נוספו מגמות עיוניות ומקצועיות, ומספר התלמידים הלך וגדל. הלימודיים העיוניים נלמדו במסלולים הומאניים וריאליים, עד שכ – 15 שנים לאחר מכן, כשנכנסו יחידות הלימוד בכל מקצוע, אפשר היה לבנות לכל תלמיד את סל בחינות הבגרות על פי המקצועות אותם רצה ללמוד בתוספת מקצועות החובה הזהים לכל התלמידים. בית הספר הכשיר תלמידים לתעודות ברמות שונות: תעודת בגרות מלאה – עיונית או מקצועית, תעודת בגרות חלקית עיונית או מקצועית, תעודת גמר מקצועית ברמות שונות עם דירוג מקצועי, או תעודת גמר של יב' כיתות, תעודת גמר של יג' כיתות, עם דירוג טכנאי ובשנים האחרונות גם תעודת גמר של הנדסאי לאחר למוד של יד' כיתות. אפשר היה ללמוד במגמות המקצועיות: אלקטרוניקה, חשבונאות, מכאניקה, פקידות, והיו שנים בהן למדו גם תפירה.
תמונות מראשית הדרך:
